יושב, לא נרדם, אני וכוס בירה
חושב על פיסת עולם שטרם השחירה
ממש בקרוב אצא למסע בלי תרמיל ובלי מקל
שולח את כל החששות שבורידים לעזאזל
בשני עשורים עליכם ועלי למדתי המון
רק בעזרת התשוקה ללמוד עוד יגיע הניצחון
אם אלמד לחבק את השדים והשטן
אגמע מרחק גדול יותר בפחות זמן
המנוע כבר מותנע, המפתחות בפנים
הגיע הזמן לטפס על פסגות כל ההרים.

העולם שלנו אכזר. יותר מדי אכזר. אבל המאבק עוד לא נגמר. עוד לא מאוחר. אם נתעורר עכשיו לפני שיבוא מחר ונעזור גם למי שזר. העולם יהיה פחות מר. המשחק לא נגמר עד שאלוהים שורק את שריקת הסיום. חבל לשמוע את השריקה בידיעה שלא עשית כלום בשביל לעזור לאח שנפל לקום.

מה אתם מתכוונים לעשות כדי לשנות?

זה אחד מהימים שהכוחות לא נגמרים וחיים רק על מחשבות שבמוח הלוך ושוב מתרוצצות, את
כל הגוף הן מזינות ומנוח לא נותנות הבנות זונות. מקווה שהלילה עוד יפציע והבוקר יאחר להגיע.

ושוב תחושה של טירוף, ושוב תחושה של ריחוף
ושוב תחושה של טירוף, ושוב תחושה של זיוף

זה אחד מהלילות שמוכרים עוד אשליות, בשבילכם שינויים הם הזיות, בשבילי הם נותנים סיבה לחיות.
לא מצליח להרדם כי רק בעיניים פקוחות אני חולם ואז אני נושם, באמת נושם, את הריאות במילים מפמפם.
רק כשאת דפיקות הלב שומעים בראש אין יותר סיבה לחשוש כי הכאב שלנו כבר ישן ורק אני עליו מהצד מתבונן , לעוד יום של מלחמה מתכונן.

ושוב תחושה של טירוף, ושוב תחושה של ריחוף
ושוב תחושה של טירוף, ושוב תחושה של זיוף

זה אחד מהבקרים שאני מודה לאלוהים על ציוץ של ציפורים, על השמש במרומים, על כוח התום של ילדים שנחלש כל יום שהם חיים.
והבוקר שוב מזכיר שיש עדיין נרקומנים בעיר וזונה שדרך אחרת לא תכיר וכל מה שלי נותר זה לכתוב עוד שיר.

במקום הזה מנצלים כל שניה של כל דקה מתוך השעה בלפזר חום, יום יום במקום הזה משה, ישו ומוחמד יושבים על נרגילה ושרים הבה נגילה במקום הזה אין רובים, רק זרדים בשביל מדורת השבט שבה השמחה מככבת במקום הזה אלוהים ניפץ את לוחות הברית כי התורה פה לא שימושית במקום הזה אין שולטים ונשלטים רק אוהבים ונאהבים במקום הזה יכול לכאוב רק מחיבוק דוב שעושה רק טובבמקום הזה הכל מושלם במקום הזה רק אני קיים

בשביל להתאהב באישה לא מספיקה פינה ריקה בלב
מומלץ גם לפנות מקום בראש שללא הרף חושב
אך אצלי כל תא ותא במוח לנצח יהיה עסוק
במחשבות איך לקבל ממך נשיקה וחיבוק

עד אז בליבי שמורה חלקה והחיוך על פני מחוק

בלי הזריחה שלך עם בוקר לא יהיה בחיי סיפוק

כולם אומרים לי שלמלא את הלב כרוך בכאב

אך מה זה משנה לבן אדם אוהב.

אם רק תשימו לב אנשים איך אחרים מתחת לאף שלכם חיים תבינו כך לפתע פתאום, תבינו שזאת המציאות ולא חלום. תפסיקו לשרוף את הזמן על שטויות כמו טלוויזיה וסרטים זולים בעצם תראו "עיר האלוהים" ותתחילו לחשוב איך להוציא את הילדודס ממעגל האיימים אם תעצרו לרגע, ממש לשנייה תסיקו שלהזריק לווריד זה כורח המציאות ולא חוויה עכשיו תפסיקו לנשום לדקה ותרגישו את גודל המועקה המחנק, הבלבול, השנאה, הכאב חדרו לי את קרום הלב אז אל תגידו לי עזוב, תכנע, תוותר כי אין לי תוכניות להשבריש לי את כל הזמן שקיים לשנות את העולם

זה לא דוח על כמות הערבים, בשנת אלפיים ועשרים.זה לא דוח על מצב החסה בשטחים.זה לא דוח חנייה ולא דוח וינוגרד.זה אפילו לא שיר כאב של זוהר, ששר בדד.זה סתם דין וחשבון על הנזקים, שחוללתי לגופי שלי, בשר מבשרי.זה סתם משא ומתן עם הנשמה, מכמה עוד פצעים היא תצליח להחלים.זה סתם עוד חודש ושלושה ימים שימלאו לי שני עשורים, תודה אלוהים.זה אפילו אמונה שאפסיק לעשן, אחזור להתאמן, אעשה תואר ראשון,ואבנה לבנה אחרי לבנה, ארמון.זה סתם דין וחשבון.

הלילה פגשתי כוכב והוא שאל אותי איזה משאלה יש בליבי עכשיו. אמרתי לו שאני מבולבל וזה חבל כי פעם אחת לי הוא כבר הגשים משאלה של כל ילדון תמים. תמיד ביקשתי אהבה, רק הפעם התלבטתי לשנייה, האם עדיף לילות של תשוקה וימים של כאב או לילות של מחול ובימים עוד קצת לגדול.

פרא אדם המשקיף על פראו של הים מביט על הגל שמשקיף על כולםוכך העולם מסתובב כמו גלגל מסומם
וכך עוד הפרא כמו גל נעלם

ילדה מאולפנה הולכת עם חצאית עד הברך

ומקיימת תרי"ג מצוות רק בערך.

נערה עם טייץ מנומר, אוהבת להכניס לפה סיגר.

עלמת חן אדישה, עוזרת לנוער במצוקה,

כי זה מחויבות אישית והיא מוכרחה.

ואנחנו מסתכלים מהצד כי ביחד זה רע אבל בלי לכאוב

ותמיד עדיף מלבד וטובה