אבריק חזותי
אשתטח ואעלים מהמורותיי
כל מילה שאקבל אחזיר בשלמותה
כקרן אור ישרה
וכנה

המתבונן בי יחזה
במרחב הנסתר מעינו.
מאחורי גבו עברו האפל יתנוצץ
ככוכבים מהמרחקים

שלוחותיי ינועו מקצה עד קצה
של עולם, יתורו
אחרייך.
בהירות ונחושות כחץ ללב
הן ייורטו
ויותירו שובל נוצץ של חסד

אך אל נא תפחד
מלגעת בי –
לא אני הוא השד
אלא רק הד
השב מהמרחקים

תן לי ולו רק קרן אור קטנה
ואהיה ראי לך

נְמָלָה מְדדָּה כְּנָכָה בֵּין הַמַּרְצָפוֹת
הָרִים וּגְבָעוֹת סָבִיב לָהּ
סוֹחֶבֶת רַגְלֶיהָ הַפְּצוּעוֹת
אֶבֶן וְחוֹל מַרְעִידִים מִחְיָתָהּ
נִסְחֶפֶת לְלֹא זֵכֶר

מַשְׁאִירָה מֵאָחוֹר רְסִיס עֲמָלָהּ

מִתְנַפֶּצֶת כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ

ִמְצוֹקָּהּ שֶׁל נַעַל זָרָה

לילה בכותל המערבי.
ארומם מבטי לגובה תפילה
ואראה אבנים על גבי אבנים
ועננים טעונים

גשם מטפטף עליי
ובמקום פתקים אני מקפלת דמעות
לתוך החרכים -
מימי השקטים יחדרו עמוק.

גם הפרחים הסגולים
באדמה הרכה
רועדים משירייך, שקטים
את יופייך.
אדי הבל פורחים מפיך
נישאים אל-על כעננים.

אנא, אל תעני-
ני
הישארי דמומה
ועטופה סביב הגבול הדק של גבעולך

עירום מְעול הוא עלֵך
ועל קצותיי אני מתהלל ומתהלך
עֲלֵי כותרתך.

על הכותרת אני יושבת
מביטה על המילים מגבוה,
כצופה מגג.
מתמוגגת מזמניות ועִתיות
הרגשות והתחושות
הלובשות אותיות
המעטרות קרקע לבנה, חלקה ופוריה.

עוד רקע קט
אצנח חופשית
הישיר מבטי אל השיר,
אצלול בין רווחי המילים
אפלס דרכי כנחש,
עד שאגיע לקרקע מוצקה
ואחלחל כזרע הנטמע
באדמה.